החלטה בתיק ת"א 40333-08-11

1. החלטה זו היא בבקשת התובע לתשלום תכוף מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: " חוק הפיצויים").

2. המבקש, יליד 1966, נפגע בתאונת דרכים ביום 22.6.11. ביום 24.8.11 הגיש התובע תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונה וזמן קצר לאחר מכן, ביום 12.9.11, הגיש בקשה לתשלום תכוף. הבקשה נשלחה לתגובת הנתבעת ומשלא נתקבלה תגובה במועד, נתבקש התובע לעדכן האם הבקשה וההחלטה נמסרו לידי הנתבעת. בתגובה הודיע התובע ביום 26.10.11, כי הצדדים הגיעו להסכם מחוץ לכתלי בית המשפט ולפיכך ביקש למחוק את הבקשה. בטרם חלף חודש ימים ממועד הודעה זו, ביום 20.11.11, הגיש התובע בקשה נוספת לתשלום תכוף, היא הבקשה שבנדון.

3. בבקשתו טען התובע, כי מאז מועד התאונה ועד היום לא חזר למקום עבודתו ואין לו כל הכנסה וביקש תשלום בגין הוצאות רפואיות, הוצאות סיעוד, הפסד שכר והוצאות נסיעה בסכום כולל של 45,500 ש"ח. הנתבעת טענה בתגובתה, כי המבקש לא גילה בבקשתו שבנדון כי הגיש בקשה קודמת לתשלום תכוף וכי בגין אותה בקשה שולם לו סך של 10,000 ש"ח ביום 25.9.11. משלא גילה זאת התובע ומשטרם חלפו 6 חודשים ממועד ביצוע התשלום, כך נטען, אין להיזקק לבקשה נוספת לתשלום תכוף. עוד טענה הנתבעת, כי התובע לא שלח לה דרישה לתשלום תכוף, כנדרש בסעיף 2 לתקנות, קודם להגשת התביעה וגם מטעם זה דין הבקשה להידחות. כמו כן נטען, כי בבקשה לא פורטו מקורות ההכנסה ופירוט הוצאות חודשיות עובר לתאונה וכי אין לפסוק את הסכומים המתבקשים בבקשה.

4. השאלה המקדמית הנשאלת היא, האם רשאי התובע לשוב ולפנות בבקשה לתשלום תכוף כחודשיים ימים לאחר ששולם לו בהסכמה תשלום תכוף על ידי הנתבעת בעקבות בקשה קודמת שהגיש, וביתר דיוק, האם העובדה שלא ניתנה "החלטה" על ידי בית המשפט בבקשה קודמת מתירה הגשת בקשה נוספת לתשלום תכוף בתוך פרק זמן הקצר מששה חודשים.

5. סעיף 5ה לחוק הפיצויים קובע בזו הלשון:

"(א) נתן בית המשפט החלטה בבקשה לתשלום תכוף, לא ייזקק לבקשה נוספת לתשלום תכוף או לבקשה בדבר שינויה של ההחלטה הקודמת, אלא אם כן עברו ששה חדשים מיום שניתנה ההחלטה הקודמת והנסיבות השתנו במידה המצדיקה מתן החלטה חדשה;...

(ב)...

(ג) בית המשפט רשאי, מטעמים שיירשמו, לשנות את התקופות הקבועות בסעיפים קטנים (א) ו-(ב)".

סעיף זה קוצב פרק זמן מינימלי של ששה חודשים בין מתן החלטה קודמת בבקשה לתשלום תכוף לבין הגשת בקשה חדשה ומתנה את הגשתה בשינוי הנסיבות "במידה המצדיקה מתן החלטה חדשה". טוען התובע, כי משלא ניתנה החלטה בבקשה קודמת והעניין הסתיים בפשרה כספית מחוץ לכתלי בית המשפט, לא חל הסייג הקובע ששה חודשים של המתנה עד להגשת בקשה נוספת.

6. בחינת הוראות החוק על רקע תכליתן מביאני למסקנה כי אין לקבל את טענת התובע.

בדברי ההסבר להצעת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 6), התשמ"ח-1988, בגדרו הוספה, בין היתר, ההוראה הנ"ל, נאמר כדלקמן:

"ייקבעו מספר סייגים לתשלום תכוף, שמטרתם שלא לאפשר לתובע להפעיל את המערכת המשפטית בבקשה נוספת תקופה קצרה לאחר שכבר הופעלה לענין תשלום תכוף, ומצד שני להגביל לשנתיים את התקופה שבה על הנתבע לשאת בעול התשלום התכוף, וזאת כדי שלא להפוך את הסעד הזה, שמטרתו עזרה ראשונה, לסעד קבוע. עם זאת יהיה בית המשפט רשאי, מטעמים שיירשמו, לסטות מהמועדים האמורים".

(הצעות חוק 1885, 27.6.1988, בעמ' 201).

מטרת ההסדר שנקבע בחוק לעניין התשלום התכוף הינה לאפשר הושטת סעד מיידי ומהיר לקרבן התאונה, עוד לפני תחילת ההליך המשפטי. הסייגים שנקבעו בסעיף 5ה נועדו למנוע ניצולו לרעה של ההליך המהיר לתשלום תכוף והכבדה על המערכת השיפוטית בפניות תכופות לתשלום תכוף, כאשר לבית המשפט נתון שיקול הדעת אם לסטות מהמועדים שנקבעו בנסיבות מתאימות.

אמנם החוק נוקט בלשון "החלטה" כאשר הוא קובע כי אין להגיש בקשה נוספת אלא אם כן עברו ששה חדשים מיום שניתנה "ההחלטה הקודמת", ואולם סבורני כי במקרה זה, ועל אף לשונו של החוק, אין להבחין בין החלטה של בית המשפט בבקשה לתשלום תכוף לבין הסכמה של הצדדים שהושגה במקום החלטה בעקבות הגשת דרישה או בקשה לתשלום תכוף בהתאם להוראות החוק. הוראות החוק העוסקות בתשלום תכוף, כעולה מהן, מעודדות הסכמות מבלי הצורך להיזקק להחלטת בית המשפט. כך הוא כאשר נקבע בחוק כי יש להקדים דרישה לחייב בפיצויים בטרם יפנה הנפגע בבקשה לבית המשפט. סעיף 5א לחוק קובע כי רק אם עברו 60 ימים והדורש לא קיבל תשלום, רשאי הוא להגיש לבית המשפט בקשה לתשלום תכוף. קביעה שרק במצב בו ניתנת החלטה על ידי בית המשפט יחול הסייג, להבדיל ממקרים בהם משולם תשלום תכוף בהתאם להסכמת הצדדים, תהא חוטאת למטרת החוק ותפגע באפקטיביות של המנגנונים שנקבעו בו (השווה, בש"א (מחוזי-חיפה) 17140/07 אסייג נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב (ניתן ביום 19.12.07; פורסם במאגרים)). במקרה דנן הסכימו הצדדים על ביצוע תשלום ועל גובה התשלום, בעקבות בקשה קודמת לתשלום תכוף שהוגשה לבית המשפט, והתובע חתם על כתב סילוק. כתב הסילוק לא הוצג ואציין כי דבר התשלום הקודם אף לא נזכר בבקשתו הנוספת של התובע. משלא הוצג כתב הסילוק אין לדעת מה הוסכם בגדרו, אך הנחה היא כי הסכמה של הצדדים לביצוע תשלום לוקחת בחשבון את הסייגים שנקבעו בחוק לעניין התקופות להגשת בקשות לתשלום תכוף, אלא אם כן הוסכם אחרת.

7. נוכח האמור, ומשטרם חלפו ששה חודשים מאז ביצוע התשלום התכוף הקודם, אין מקום לבקשה הנוספת בעניין. אציין עוד, כי לאחר בחינת הבקשה לגופה וגם מן הטעם שהתובע לא טען לעניין זה בבקשתו, איני מוצאת במקרה זה טעמים המצדיקים סטייה מן המועדים שנקבעו בחוק. ככל שיהיה בכך צורך, יהיה רשאי התובע לשוב ולפנות בבקשה מתאימה בחלוף ששה חודשים מהמועד בו בוצע התשלום הקודם (קרי, כחודש וחצי מהיום). במקרה כזה, מן הראוי כי התובע יקדים דרישה לנתבעת והנתבעת תשקול פנייתו בהתאם לנתונים שעלו במסגרת הדיון בבקשה זו והנתונים העדכניים לעת הפניה.

8. סוף דבר - הבקשה שבנדון נדחית.

בנסיבות העניין ונוכח מצבו הכלכלי הנטען של התובע, איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ג בשבט תשע"ב, 06 בפברואר 2012, בהיעדר הצדדים.